בריחת שתן

רמות נמוכות יותר של אסטרוגן סביב גיל המעבר והמנופאוזה עלולים לגרום לדופן השופכה (הצינורית הקצרה שמובילה שתן מהשלפוחית אל מחוץ לגוף) להפוך לדקה יותר.

בנוסף, עם הגיל, שרירי האגן באזור עשויים להיחלש.
 כתוצאה מכך, החל מגיל המעבר, נשים נמצאות בסיכון מוגבר לבריחת שתן.

שני הסוגים העיקריים של בריחת שתן אצל נשים הם:

• בריחת שתן ממאמץ– תופעה שכיחה בגיל המעבר, הנגרמת בשל שרירי אגן חלשים. התסמין השכיח הוא דליפת שתן בזמן שיעול, צחוק, התעטשות או הרמת חפצים.
• דחיפות במתן שתן (שלפוחית רגיזה) –  נגרמת על ידי שרירי שלפוחית פעילים מדי או מגורים. התסמין העיקרי הוא הדחף הפתאומי להשתין, הקורה לעיתים תכופות, שלפעמים מלווה בדליפת שתן.